פרסים: כן או לא?
לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו בהתלבטות הזו: לתגמל את הילד, או לבקש ממנו לבצע מטלות כחינוך להרגל ולצייתנות.
זהו קונפליקט חינוכי: האם התגמול שלי יגרום לו לחכות לזה תמיד ולהתרגל לעשות רק בשביל הפרס? ואיך ומתי הוא ילמד לעשות שלא על מנת לקבל פרס?
פרס כגשר להרגל
בהתחלה, הנקודות נותנות לילד סיבה מוחשית לנסות. אחרי כמה שבועות, המטלה הופכת להרגל, והילד כבר עושה אותה כמעט בלי לחשוב. זהו השלב שאנו מצפים לו: הילד אמור לקנות את ההרגל מבלי להתמקד בנקודות או בפרסים שצבר בגלל המעשה.
לחסוך למשהו גדול
פרס שחוסכים בשבילו מלמד סבלנות ותכנון. ילד שרואה שהוא מתקרב ליעד, ושומע כל יום כמה חסר לו, לומד שמאמץ קטן כל יום מצטבר לדבר גדול.
הפרס לא חייב להיות מוחשי
הפרסים שילדים זוכרים הם לרוב זמן ביחד: שעת איכות עם אבא, לבחור ארוחת ערב, משחק עם אמא. פרס כזה מחזק גם את הקשר, ולא רק את הרצון לקבל.
אם אנחנו מצליחים לגרום לכך שהפרסים שהילד מייחל אליהם יהיו בסגנון הזה, הרווחנו מלבד התגמול גם את החיבור, המשפחתיות וההנאה ביחד.
לא לשכוח את המילה הטובה
גם כשיש נקודות, המילה הטובה נשארת הכי חשובה. אנחנו לא סוחרים במטלות, וכדי להדגיש את זה כדאי תמיד להקפיד שהתגמול ילווה בהערכה כנה, אמיתית ומפורטת.